<h1>ספר הנייר הלכ' איסור והיתר</h1>
<h2>דף סו:</h2>
וצריך ליזהר שלא יאפה עוגה קטנה בצד מולייתא פן יבוא לאוכלה בחלב, וכן בצד פלאדון בלעז, ואם אפה אסור לאוכלה אפילו במלח, ולא תחת כלי שקורין טראפא ואפילו לא יגעו זה לזה דהאי מפטם האי, ואין להתיר מטעם נותן טעם בר נותן טעם דרוב פעמים יוצא שמנונית מן הפלאדין ונוגע אל העיסה ונאסר הכל. ובתנורים שלנו שהם גדולים ורגילין הגוים לאפות פאשטייר של נבילה נר' דאין אסור לישראל לאפות בה דבר שירצה דאפילו למ"ד ריחא מילתא היא ונימא דכוותיה קי"ל, ה"מ בתנורים שלהם שהריח אין לו מקום רחב להתפשט, אבל שלנו שהם גדולים אז הולך הריח דרך פיו ויוצא דרך חופא. אמנם צריך להרחיק מן האיסור שלא יפעפע השמנונית אל הלחם או אל הנזיד מהישראל, והמחמיר לא הפסיד, לשון השר.
<h2>דף עו.</h2>
כשהחכם בא להתיר כף של היתר שהיה נתון בכלי האסור ובא להתירו מחמת שלא עשו בקדירה דבר חם תוך מעת לעת, או פעמים כבר יש שבוע, צריך לו לחקור אם הוחם בכלי מים לבדם תוך מעת לעת שעשו בו [האיסור] דכך [שוה] המים לבדם כמו אסור עצמו, דכל המים נעשו נבילה כיון שלא היו ס' לבטל פליטת האיסור, שבכל הקדירה יש לשער, וחזרו ונבלעו. ודווקא כשהקדירה בלועה מאיסור אז המים נעשו נבילה, אבל אם הקדירה בלועה מבשר היתר ובתוך מעת לעת מהמים בשל בה חלב או איפכה הכל מותר דאין חמימות המים משוים לה כמעת לעת של בשר שהרי היו היתר וכשחזרו ונבלעו בכלי לא נבלעו רק מעט מן טעם הבשר שנפלט מן הכלי, ועוד עשר ידות חזר ונבלע בקדירה מן המים שהיו היתר בהיתר ממה שנבלע מן הפליטה שפלט הכלי ע"י רתיחת המים. ועוד דהא איכא ג' נותני טעם וכולן דהיתר, הראשון בכלי ומן הכלי למים ומן המים חזרו ונבלעו בו הרי ג' נותני טעם והכל היתר בהיתר, וכל שכן אם הוחמו מים הרבה פעמים ואיכא נותני טעם טובא ומותר.
<h2>דף עו:</h2>
וסכין חולב אסור לחתוך בו שומין ובצלים שרוצים [לאוכלם] עם בשר שהם חריפין ודמו לצנון ואסור פעמים השמנונית קרוש על הסכין ונבלע בחורפיה, ואם שגג וחתך לא סגי בהדחה, ואם נתנה בקדירה של בשר רותחת צריך ס' לבטל טעם הסכין הבלוע בירק דאינו רק מעט, ובשאר ירקות לתבשיל אין לחוש. ובסכין של גוי צריך ס' מכל הצנון או השומין או הבצלים. כד של חלב שהוא בתיבה אסור להניח אצלו כד של מלח פן יפול מן החלב אל המלח ולא ירגיש וימלחו בו קדירה של בשר, אבל כד של בשר מותר לתת בתיבה אצל כד של חלב דאינשי זהירי ובדילי מיניה, אבל כד של חומץ או של בוסר או יין אצל חלב או של בשר אין לחוש לפי שמתבטל טעם החלב או הבשר במשקה אבל במלח נראה ומתייבש והוא בעין, וסכין חולב ורוצה לחתוך בה צונן בשר או פת וכן איפכא צריך נעיצה י' פעמים בקרקע אם אין בו גומות, ואם יש בו גומות ישפשפנו באבן רך או בפחם כדי שיכנס בגומות. וה"מ לחתוך צונן, אבל לחתוך רותח פסק ר"ת דסגי בהגעלה, ודווקא בסכין קטן אבל סכין גדול שדרך לצלות בו בשר צריך ליבון, אבל סכין של גוים צריך הגעלה אף לדבר צונן אם ידוע שנתייש' הרבה בבית הישראל, ע"כ דברי רבי' ברוך בתו' ב"ש אומרי'.
